היום החמישי – המחנה והאתגר
את היום החמישי פתחנו בנסיעה ל"מחנה קיץ" יהודי במליבו
על ההרים המשקיפים על האוקיאנוס השקט. זה היה בעצם הלילה הראשון בשבוע הזה ללא
ההורים המארחים וללא תקשורת עם ההורים מהארץ. התלמידים הגיעו לבית הספר מצוידים
ללינה במחנה.
הגענו לשם בסביבות אחת עשרה בבוקר ומייד נענינו לאתגר. לפני
התלמידים עמדו שלוש משימות. קיר טיפוס, הליכה על גשר תלוי גבוה המורכב משני חבלים
לאחיזה וחבל אחד עליו הולכים, ואומגה.
התלמידים היו מאובטחים בחגורות וחבלים וטופלו על ידי מדריכים מנוסים
ביותר.
התלמידים ביצעו את המשימות בהתלהבות. אלה שתפסו פיק ברכים לרגע
מצאו גם את האומץ לסיים את המשימה. ואין כמו תחושה של הצלחה וניצחון הפחד.
בד בבד הסתבר כי ישנה התנגדות סמויה ולאחר מכן גלויה בקרב קומץ
משתתפים אמריקאים וישראלים למחנה. הריחוק אפילו מהבית החדש לא היה פשוט עבורם. הם התרגלו לנוחות המפנקת בקרב ביתם של המארחים. לאחר
ארוחת הצהרים התבטא הדבר מצד חלק מהמשתתפים בחוסר שיתוף פעולה עם המדריכים
המקומיים.
הפסקנו את הפעילות וכל קבוצה ישבה עם מדריכיה לשיחה קבוצתית. הובהר
לתלמידים כי המחנה הוא עובדה מוגמרת וכי עומדת בפניהם האפשרות לנצל את הזמן בצורה
הטובה ביותר או " להעביר את הזמן
ב"לבכות על מר גורלם". כמו כן רעננו את זיכרונם לגבי התחייבויותיהם ודרשנו
את הבגרות והאחראיות שלהם.
השיחה עשתה את שלה. ואכן התלמידים חזרו לשתף פעולה ונהנו. לאלה
שהיו צריכים לשמוע את "קולה של אימא" והיינו שם בשבילם כדי לתת להם את
המענה הדרוש.
כשירד הלילה לאחר ארוחת הערב עלינו להר ומצב רוחם של המתקשים עלה
ואף הגיע לפרץ של צחוק. הירח זרח במלוא הדרו עגול וגדול. ושם סיפרה המדריכה אגדה
אינדיאנית קדומה: כיצד נוצרו הכוכבים והירח. בעזרת אותו יונק דבש הקטן שאף חיה לא
ספרה אותו. והוא זה שהצליח לחורר חורים בשמיכת החושך אשר כיסה אלוהים את השמיים
כעונש על יחסם של החיות ליונק הדבש הקטן.
ירדנו מההר והתכנסנו לתחרות כישרונות קצרה. התלמידים גם התנסו
באימפרוביזציות בתיאטרון. ולאחר מכן עלו לבקתות לישון. בכל בקתה ישנו כארבעה עשר
תלמידים. מה טוב שנת אחים גם יחד.
להזכירכם תמונות אפשר לראות גם בבלוג זה בקישור הפוסט של התמונות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה