תיקיית תמונות משלחת

תמונות משלחת

היום העשירי והאחרון – פרידה וטיסה חזרה הביתה

"העצב אין לו סוף. לאושר יש ויש" – אומר השיר הידוע. וכך בשמונה בבוקר התייצבנו כולנו בבית הספר לשעה אחרונה של פרידה. התלמידים ישבו בשני מעגלים פנימי ושיתפו במשפטים שסיכמו את החוויה המשותפת שלהם במהלך עשרת הימים.

האוטובוס הצהוב חנה מול בית הספר. התלמידים הישראלים ארזו את חפציהם בעזרת ההורים וחבריהם. דמעות פרידה זלגו בשני הצדדים. מדהימה עוצמת הקשר הרגשי שיכולים לפתח בני אדם זה כלפי זה בפרק זמן כה קצר. ילדים שהתחילו כזרים זה לזה סיימו כחברים.

עלינו על האוטובוס נופפנו לשלום מחכים בקוצר רוח לרגע בו תנחת המשלחת האמריקאית בישראל ושנוכל להעניק להם מכל הטוב והחסד שהעניקו לנו בביקורנו שם.

לאחר נסיעה של שעה וחצי בכביש פקוק טיפוסי הגענו לשדה התעופה. עלינו על המטוס שם קיבלה את פנינו נטלי מגן אימא של מיקה מצהלה מנהלת השירות. הרגשנו ממש בבית. גם בטיסה חזור לא הפסיקו להרעיף שבחים נוסעים שונים על התנהגותם ללא רבב של חברי המשלחת בטיסה. ואכן הם התנהגו למופת במשך 14 שעות טיסה.

נחתנו בשדה התעופה בן גוריון יצאנו נרגשים אל המשפחות שחיכו באולם קבלת הפנים עם שלט גדול ובלונים. זה היה אותו רגע שבו תלמידים הורים ומורים הפכו למשפחה אחת גדולה ללא מחיצות. חיוכים רחבים, אושר גדול והקלה גדולה עוד יותר.

לא נוכל לסיים מבלי להודות לכל אלה שטרחו ללא לאות להנעים את זמננו שם. למנהלת רייצ'ל, להורים הנפלאים שעמדו בקשר רציף עם ההורים בארץ, שפתחו את ביתם וליבם. למורים הנהדרים של בית הספר שבילו אתנו בטיולנו, בארוחות הערב, לרבה מישל שאירחה אותנו בערב סוכות בביתה. לויויאן ולמורים שהתעניינו בשלומנו. לרכזות תכנית התאומות חיה עמית, תמי גוטרמן,  ולרינה אטקס הרכזת בלוס אנג'לס שעבדה במרץ בלתי נדלה ודאגה לכל פרט ופרט במסע. היא נתנה לנו להרגיש הכי בבית שאפשר.

ואם יורשה בנימה אישית להוסיף שהמסע הזה לא היה מושלם לולא שיתוף הפעולה והכימיה הנפלאה שהייתה בין מלווי המשלחת תמי גוטרמן, גלי אורן היועצת, ואנוכי אמיר המורה לתאטרון. הלוואי על כולם. 

כתב את הבלוג: אמיר לביא.

היום התשיעי

יום שני חוזרים לבית הספר. בקהילה הרפורמית עקב ריבוי החגים האמריקאים לומדים במהלך חול המועד. היום נפתח בכינוס השבועי של בית הספר בבית הכנסת ועמד בסימן הפרידה מהמשלחת הישראלית. הקבוצה הישראלית והקבוצה האמריקאית התכנסו בנפרד לסיכום המסע. הקבוצה הישראלית התבקשה לרשום על גבי פתקאות תובנות לגבי המסע. לגבי עצמם, לגבי הקבוצה ולגבי הקהילה הרפורמית בבית הספר. הם התבקשו להצביע על דברים שהיו חדשים להם. על המשותף והמבדיל. תלמידים גילו על עצמם שהם הופתעו שהם יכולים להחזיק מעמד רחוק מהבית. הם הופתעו מרמת האנגלית והיכולת שלהם להסתדר בארץ זרה ולרכוש חברים. הם הופתעו מהקשר החזק ליהדות בקהילה ועל שמירת המצוות והחגים. הם הופתעו מהסדר האמריקאי. ונראה היה כי הם יוצאים עם תובנות מאד חיוביות על עצמם. על חבריהם בקבוצה הישראלית והאמריקאית, ואפילו הגיעו לתובנה כי גם מורים הם "אחלה" לפעמים... J

לאחר המפגש יצאנו לפדרציה היהודית בלוס אנג'לס על מנת להכיר את האנשים שמאחורי הקלעים של התוכנית. הם למדו על הפדרציה, ועל שלושת קווי היסוד בפעילותה. א. עזרה ליהודים באשר הם הנמצאים במצוקה. ב. הבטחת עתידו של העם היהודי על ידי חיזוק הקשר עם מדינת ישראל ועם היהדות  ג. מעורבות יהודית בקהילה האמריקאית ברוח הערכים היהודים והדמוקרטיה וקידום פרויקטים חברתיים.

התלמידים התחלקו לקבוצות ושחקו משחק אשר הציב בפניהם תחומים שונים למענם מתגייסת הפדרציה. בין אם זה מתן תרומות לניצולי שואה, מימון משלחות, מלגות לסטודנטים, עידוד מנהיגות וכו'. בפני התלמידים עמד תקציב מוגבל והם היו צריכים להחליט יחדיו כמה כסף לחלק ולאיזו מטרה? המשימה לא הייתה פשוטה והתלמידים חוו את הקושי בתהליך קבלת ההחלטות. כמעט אצל כל הקבוצות עמד הסיוע לניצולי השואה בראש סולם העדיפויות.

לאחר מכן חזרו התלמידים לבית הספר ציירו פרי המאפיין את אישיותם בצבעים טבעיים. וסיימו את יום הלימודים בפעילות משותפת בה התבקשו לסמן את הדברים המייחדים את בית הספר האמריקאי ובית הספר הישראלי ולמצוא גם את המכנה המשותף בין שניהם.

בערב נפגשו כל המשפחות למסיבת פרידה מושקעת ביותר בביתו של הנרי המארח של איתמר. המסיבה כללה די ג'יי, בריכה, אוכל מכסיקני, דברי מתיקה, וכן מכונת "פוטו –רצח"  שהנציחה את התלמידים מצטלמים בפוזות שונות ובמגוון פרצופים מול המצלמה.

קישור לתמונות שצולמו במכונה:

Your photos are on the gallery here: http://sterlingphotobooth.smugmug.com/October-2014/Temple-Israel-of-Hollywood-Day/
You can also buy additional prints to be mailed directly to your home. Please read the online tutorial here: http://help.smugmug.com/customer/portal/articles/93267

Your photos are also on Facebook here: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.883510078333298.1073742742.290941917590120&type=3

Please see below to download all your photos at once.
Your digital files for Temple Israel of Hollywood Day School are ready and waiting. Click on this link to get your zip file:http://www.smugmug.com/downloads/2a56643f5459496e80d0/2553956 (34.81 MB)

היום השמיני - יום ראשון

היום השמיני שחל ביום ראשון אף הוא יום שבתון נוצל לביקור התלמידים במסגרת המשפחות באולפני יוניברסל של לוס אנג'לס. חשוב לציין זאת מכיוון שגם בפלורידה יש את אולפני יוניברסל המציעים חוויה דומה. האתר בעצם הוא שילוב של אולפן סרטים ופארק שעשועים כשהאטרקציות המרכזיות בו הוא הקרונית המסיירת בין האולפנים השונים ואטרקציות שונות. היא עוברת בין אתרי הצילומים מושקעים, שהם בעצם תפאורה דו ממדית או תלת ממדית. כך זוכים לראות את הכיכר עם בית העיריה והשעון המפורסם בסרט "חזרה לעתיד". את הבית של נורמן בייטס בסרט המפורסם של אלפרד היצ'קוק "פסיכו". את הסט לסרט של קינג קונג בבימויו של פיטר ג'קסון הבמאי שביים את טרילוגיית "שר הטבעות". הקרונית נכנסת למנהרה בה מוקרן סרט תלת ממד בהם נראה כאילו הדינוזאורים קופצים עליך. את הרחוב של הסדרה "עקרות בית נואשות".  באתר אחר חווים הנוסעים רעידת אדמה כאשר הם נכנסים לסט של "תחנת רכבת תחתית. לפתע הקרונית מיטלטלת, האדמה פוערת את פיה ומכלית ענק נופלת אל המנהרה, אש פיצוצים, קריסה של הרציפים ולבסוף שיטפון של מים שדוהר לעברך בעוד הקרונית ממלטת את עצמה מאזור האסון. הקרונית עוברת בתוך אגם שבו מתרומם סכר. עוברת בסט של מטוס שהתרסק וכן בסט בו צולם הכריש ממלתעות בסרטו של סטיבן ספילברג. בדרך רואים את האולפן בו מצולמת התוכנית האמריקאית The Voice מלווה בקדימון של המערב הפרוע. ואין סוף להפתעות.

המתחם כולל גם את רכבת ההרים המדומה בסימולטור באתר של הסימפסונים. את המסע המפחיד לעולם המומיה. סיור בסירה בפארק היורה כאשר בובות דינוזאורים הנראות אמתיות מתנשאות מעליך וחלקן אפילו יורקות עליך מים. בטרנספורמר יוצאים לחוויה תלת ממדית כדי להציל יחד עם הרובוטריקים עולם עתידני, אבל אחד המופעים המרשימים ביותר במתחם הוא עולם המים המבוסס על הסרט בכיכובו של קווין קוסטנר. בתפאורה הלקוחה מהסרט מתרחשת הצגת תיאטרון אמיתית הכוללת אופני ים, פיצוצים, קרבות במה, אקרובטיקה, אומגות, מטוס החודר למתחם ועוצר קרוב לקהל, אש ותמרות עשן וקהל שנרטב מהמים שמשפריצים עליו השחקנים או מאופני הים. יש לנו כמו בכל סרט הוליוודי את הטוב, הרע והנערה. והטוב והנערה מנצחים כמובן.

אין ספק שזה היה אחד הימים החווייתיים ביותר אצל הילדים שלא יישכח במהרה.

ולנו יש לונה פארק, לונה פארק, לונה פארק... 

היום השביעי - יום שבת

ביום השביעי שחל ביום שבת. הוא יום שבו לא לומדים בבית הספר TIOH. תלמידי בית הספר נהנים מסופשבוע ארוך. אבל לחילופין לומדים כל יום עד שלוש אחר הצהרים. (להזכירכם תלמידי צהלה לומדים שישה ימים בשבוע ובחמשת ימי השבוע מסיימים ב13:30).

התלמידים הוזמנו לברביקיו במליבו בביתם של משפחת מק'קנה ונמסר לנו כי הם נהנו עד למאד. לא נותר אלא לתת מענה הולם בארץ למפגש הברביקיו בצורת מפגש מנגל כהלכתו.

מעט על מליבו. מליבו נוסדה על ידי מתיישבים אינדיאנים משבט הצ'ומאש שכינו את המקום "הומליהו" שמשמעותו "הגלים הנשברים נשמעים בחוזקה". לימים שובשה ההגיה למליבו. העיר משתרעת לאורך רצועת חוף של 34 ק"מ ונמצאים בה כ13,000 תושבים. העיר נאלצת להתמודד לא אחת עם שריפות ענק. במליבו מתגוררים ידוענים רבים מתעשיית הסרטים והמוסיקה. והיא נחשבת לאחד האזורים היוקרתיים במחוז לוס אנג'לס. 

המורים גלי, תמי, ואמיר ניצלו את יום השבת החופשי לבילוי בוקר בסנטה מוניקה. גלי ואמיר טבלו את רגליהם לראשונה במימי האוקיאנוס השקט. לרגליים ולכרישים שלום.

היום השישי – בוקר במחנה "שלום" ופיזור לבתים

היום התחיל כמובן עבור הילדים בשמונה בבוקר. התלמידים התעוררו לקול ציוץ הציפורים בבקתות העץ המהודרות הנמצאות בלב היער. אלה שהתעוררו בקומה השנייה של מיטת הקומתיים השתדלו לא ליפול על אלה שהיו בקומה הראשונה. הבנים הזדרזו לרדת למגרש הכדורסל ולשחק כדורסל לפני שעת הכינוס ב8:45 ואילו הבנות "לקחו את הזמן" בכל זאת – "האצילות מחייבת". אכלנו ארוחת בוקר עם פנקייקים (ממש "סבל נוראי")  אלה שקיטרו הוסיפו לקטר ואלה שלא, היו הקטר שמשך את רכבת הפעילות הלאה. יצאנו לטרק קצר בהרים והגענו עד לצלחות לוין ענקיות הקבועות באזור. הנוף היה עוצר נשימה. וגם הטיפוס היה עוצר נשימה לאלה שלא רגילים ללכת יותר מעשרה צעדים....

ירדנו למטה ולאחר מכן ניגשנו לחווה ולמשתלה. הקבוצה התחלקה לשלוש קבוצות קטנות יותר שביקרו לסירוגין במתחמים השונים. בחווה ישנן חיות בית שונות כמו סוסים, חמורים, כבשים. אבל מי שגנבו את ההצגה אלו הן האלפקות. מתנשאות מה אבל בעיקר יורקות. נתנו להם לאכול. גם מכף היד.

לאחר מכן הכרנו את השטח החקלאי הבנוי בצורתה של מפת ארץ ישראל וראינו את צמחי התיבול ופירות נוספים.

קינחנו בדווש אופניים על מנת לערבל לימון נענע וקרח בבלנדר שהיה מחובר בצורה זו או אחרת לגלגל האופניים. והכנו פיתות מבצק ואפינו אותן על הטאבון.

ירדנו לאכול ארוחת צהרים נפרדנו לשלום ממדריכי המחנה ועלינו על האוטובוס הצהוב שהסיע אותנו חזרה לבית הספר. משם התפזרנו למשפחות. 

ברוכים הבאים 1