תיקיית תמונות משלחת

תמונות משלחת

היום העשירי והאחרון – פרידה וטיסה חזרה הביתה

"העצב אין לו סוף. לאושר יש ויש" – אומר השיר הידוע. וכך בשמונה בבוקר התייצבנו כולנו בבית הספר לשעה אחרונה של פרידה. התלמידים ישבו בשני מעגלים פנימי ושיתפו במשפטים שסיכמו את החוויה המשותפת שלהם במהלך עשרת הימים.

האוטובוס הצהוב חנה מול בית הספר. התלמידים הישראלים ארזו את חפציהם בעזרת ההורים וחבריהם. דמעות פרידה זלגו בשני הצדדים. מדהימה עוצמת הקשר הרגשי שיכולים לפתח בני אדם זה כלפי זה בפרק זמן כה קצר. ילדים שהתחילו כזרים זה לזה סיימו כחברים.

עלינו על האוטובוס נופפנו לשלום מחכים בקוצר רוח לרגע בו תנחת המשלחת האמריקאית בישראל ושנוכל להעניק להם מכל הטוב והחסד שהעניקו לנו בביקורנו שם.

לאחר נסיעה של שעה וחצי בכביש פקוק טיפוסי הגענו לשדה התעופה. עלינו על המטוס שם קיבלה את פנינו נטלי מגן אימא של מיקה מצהלה מנהלת השירות. הרגשנו ממש בבית. גם בטיסה חזור לא הפסיקו להרעיף שבחים נוסעים שונים על התנהגותם ללא רבב של חברי המשלחת בטיסה. ואכן הם התנהגו למופת במשך 14 שעות טיסה.

נחתנו בשדה התעופה בן גוריון יצאנו נרגשים אל המשפחות שחיכו באולם קבלת הפנים עם שלט גדול ובלונים. זה היה אותו רגע שבו תלמידים הורים ומורים הפכו למשפחה אחת גדולה ללא מחיצות. חיוכים רחבים, אושר גדול והקלה גדולה עוד יותר.

לא נוכל לסיים מבלי להודות לכל אלה שטרחו ללא לאות להנעים את זמננו שם. למנהלת רייצ'ל, להורים הנפלאים שעמדו בקשר רציף עם ההורים בארץ, שפתחו את ביתם וליבם. למורים הנהדרים של בית הספר שבילו אתנו בטיולנו, בארוחות הערב, לרבה מישל שאירחה אותנו בערב סוכות בביתה. לויויאן ולמורים שהתעניינו בשלומנו. לרכזות תכנית התאומות חיה עמית, תמי גוטרמן,  ולרינה אטקס הרכזת בלוס אנג'לס שעבדה במרץ בלתי נדלה ודאגה לכל פרט ופרט במסע. היא נתנה לנו להרגיש הכי בבית שאפשר.

ואם יורשה בנימה אישית להוסיף שהמסע הזה לא היה מושלם לולא שיתוף הפעולה והכימיה הנפלאה שהייתה בין מלווי המשלחת תמי גוטרמן, גלי אורן היועצת, ואנוכי אמיר המורה לתאטרון. הלוואי על כולם. 

כתב את הבלוג: אמיר לביא.

היום התשיעי

יום שני חוזרים לבית הספר. בקהילה הרפורמית עקב ריבוי החגים האמריקאים לומדים במהלך חול המועד. היום נפתח בכינוס השבועי של בית הספר בבית הכנסת ועמד בסימן הפרידה מהמשלחת הישראלית. הקבוצה הישראלית והקבוצה האמריקאית התכנסו בנפרד לסיכום המסע. הקבוצה הישראלית התבקשה לרשום על גבי פתקאות תובנות לגבי המסע. לגבי עצמם, לגבי הקבוצה ולגבי הקהילה הרפורמית בבית הספר. הם התבקשו להצביע על דברים שהיו חדשים להם. על המשותף והמבדיל. תלמידים גילו על עצמם שהם הופתעו שהם יכולים להחזיק מעמד רחוק מהבית. הם הופתעו מרמת האנגלית והיכולת שלהם להסתדר בארץ זרה ולרכוש חברים. הם הופתעו מהקשר החזק ליהדות בקהילה ועל שמירת המצוות והחגים. הם הופתעו מהסדר האמריקאי. ונראה היה כי הם יוצאים עם תובנות מאד חיוביות על עצמם. על חבריהם בקבוצה הישראלית והאמריקאית, ואפילו הגיעו לתובנה כי גם מורים הם "אחלה" לפעמים... J

לאחר המפגש יצאנו לפדרציה היהודית בלוס אנג'לס על מנת להכיר את האנשים שמאחורי הקלעים של התוכנית. הם למדו על הפדרציה, ועל שלושת קווי היסוד בפעילותה. א. עזרה ליהודים באשר הם הנמצאים במצוקה. ב. הבטחת עתידו של העם היהודי על ידי חיזוק הקשר עם מדינת ישראל ועם היהדות  ג. מעורבות יהודית בקהילה האמריקאית ברוח הערכים היהודים והדמוקרטיה וקידום פרויקטים חברתיים.

התלמידים התחלקו לקבוצות ושחקו משחק אשר הציב בפניהם תחומים שונים למענם מתגייסת הפדרציה. בין אם זה מתן תרומות לניצולי שואה, מימון משלחות, מלגות לסטודנטים, עידוד מנהיגות וכו'. בפני התלמידים עמד תקציב מוגבל והם היו צריכים להחליט יחדיו כמה כסף לחלק ולאיזו מטרה? המשימה לא הייתה פשוטה והתלמידים חוו את הקושי בתהליך קבלת ההחלטות. כמעט אצל כל הקבוצות עמד הסיוע לניצולי השואה בראש סולם העדיפויות.

לאחר מכן חזרו התלמידים לבית הספר ציירו פרי המאפיין את אישיותם בצבעים טבעיים. וסיימו את יום הלימודים בפעילות משותפת בה התבקשו לסמן את הדברים המייחדים את בית הספר האמריקאי ובית הספר הישראלי ולמצוא גם את המכנה המשותף בין שניהם.

בערב נפגשו כל המשפחות למסיבת פרידה מושקעת ביותר בביתו של הנרי המארח של איתמר. המסיבה כללה די ג'יי, בריכה, אוכל מכסיקני, דברי מתיקה, וכן מכונת "פוטו –רצח"  שהנציחה את התלמידים מצטלמים בפוזות שונות ובמגוון פרצופים מול המצלמה.

קישור לתמונות שצולמו במכונה:

Your photos are on the gallery here: http://sterlingphotobooth.smugmug.com/October-2014/Temple-Israel-of-Hollywood-Day/
You can also buy additional prints to be mailed directly to your home. Please read the online tutorial here: http://help.smugmug.com/customer/portal/articles/93267

Your photos are also on Facebook here: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.883510078333298.1073742742.290941917590120&type=3

Please see below to download all your photos at once.
Your digital files for Temple Israel of Hollywood Day School are ready and waiting. Click on this link to get your zip file:http://www.smugmug.com/downloads/2a56643f5459496e80d0/2553956 (34.81 MB)

היום השמיני - יום ראשון

היום השמיני שחל ביום ראשון אף הוא יום שבתון נוצל לביקור התלמידים במסגרת המשפחות באולפני יוניברסל של לוס אנג'לס. חשוב לציין זאת מכיוון שגם בפלורידה יש את אולפני יוניברסל המציעים חוויה דומה. האתר בעצם הוא שילוב של אולפן סרטים ופארק שעשועים כשהאטרקציות המרכזיות בו הוא הקרונית המסיירת בין האולפנים השונים ואטרקציות שונות. היא עוברת בין אתרי הצילומים מושקעים, שהם בעצם תפאורה דו ממדית או תלת ממדית. כך זוכים לראות את הכיכר עם בית העיריה והשעון המפורסם בסרט "חזרה לעתיד". את הבית של נורמן בייטס בסרט המפורסם של אלפרד היצ'קוק "פסיכו". את הסט לסרט של קינג קונג בבימויו של פיטר ג'קסון הבמאי שביים את טרילוגיית "שר הטבעות". הקרונית נכנסת למנהרה בה מוקרן סרט תלת ממד בהם נראה כאילו הדינוזאורים קופצים עליך. את הרחוב של הסדרה "עקרות בית נואשות".  באתר אחר חווים הנוסעים רעידת אדמה כאשר הם נכנסים לסט של "תחנת רכבת תחתית. לפתע הקרונית מיטלטלת, האדמה פוערת את פיה ומכלית ענק נופלת אל המנהרה, אש פיצוצים, קריסה של הרציפים ולבסוף שיטפון של מים שדוהר לעברך בעוד הקרונית ממלטת את עצמה מאזור האסון. הקרונית עוברת בתוך אגם שבו מתרומם סכר. עוברת בסט של מטוס שהתרסק וכן בסט בו צולם הכריש ממלתעות בסרטו של סטיבן ספילברג. בדרך רואים את האולפן בו מצולמת התוכנית האמריקאית The Voice מלווה בקדימון של המערב הפרוע. ואין סוף להפתעות.

המתחם כולל גם את רכבת ההרים המדומה בסימולטור באתר של הסימפסונים. את המסע המפחיד לעולם המומיה. סיור בסירה בפארק היורה כאשר בובות דינוזאורים הנראות אמתיות מתנשאות מעליך וחלקן אפילו יורקות עליך מים. בטרנספורמר יוצאים לחוויה תלת ממדית כדי להציל יחד עם הרובוטריקים עולם עתידני, אבל אחד המופעים המרשימים ביותר במתחם הוא עולם המים המבוסס על הסרט בכיכובו של קווין קוסטנר. בתפאורה הלקוחה מהסרט מתרחשת הצגת תיאטרון אמיתית הכוללת אופני ים, פיצוצים, קרבות במה, אקרובטיקה, אומגות, מטוס החודר למתחם ועוצר קרוב לקהל, אש ותמרות עשן וקהל שנרטב מהמים שמשפריצים עליו השחקנים או מאופני הים. יש לנו כמו בכל סרט הוליוודי את הטוב, הרע והנערה. והטוב והנערה מנצחים כמובן.

אין ספק שזה היה אחד הימים החווייתיים ביותר אצל הילדים שלא יישכח במהרה.

ולנו יש לונה פארק, לונה פארק, לונה פארק... 

היום השביעי - יום שבת

ביום השביעי שחל ביום שבת. הוא יום שבו לא לומדים בבית הספר TIOH. תלמידי בית הספר נהנים מסופשבוע ארוך. אבל לחילופין לומדים כל יום עד שלוש אחר הצהרים. (להזכירכם תלמידי צהלה לומדים שישה ימים בשבוע ובחמשת ימי השבוע מסיימים ב13:30).

התלמידים הוזמנו לברביקיו במליבו בביתם של משפחת מק'קנה ונמסר לנו כי הם נהנו עד למאד. לא נותר אלא לתת מענה הולם בארץ למפגש הברביקיו בצורת מפגש מנגל כהלכתו.

מעט על מליבו. מליבו נוסדה על ידי מתיישבים אינדיאנים משבט הצ'ומאש שכינו את המקום "הומליהו" שמשמעותו "הגלים הנשברים נשמעים בחוזקה". לימים שובשה ההגיה למליבו. העיר משתרעת לאורך רצועת חוף של 34 ק"מ ונמצאים בה כ13,000 תושבים. העיר נאלצת להתמודד לא אחת עם שריפות ענק. במליבו מתגוררים ידוענים רבים מתעשיית הסרטים והמוסיקה. והיא נחשבת לאחד האזורים היוקרתיים במחוז לוס אנג'לס. 

המורים גלי, תמי, ואמיר ניצלו את יום השבת החופשי לבילוי בוקר בסנטה מוניקה. גלי ואמיר טבלו את רגליהם לראשונה במימי האוקיאנוס השקט. לרגליים ולכרישים שלום.

היום השישי – בוקר במחנה "שלום" ופיזור לבתים

היום התחיל כמובן עבור הילדים בשמונה בבוקר. התלמידים התעוררו לקול ציוץ הציפורים בבקתות העץ המהודרות הנמצאות בלב היער. אלה שהתעוררו בקומה השנייה של מיטת הקומתיים השתדלו לא ליפול על אלה שהיו בקומה הראשונה. הבנים הזדרזו לרדת למגרש הכדורסל ולשחק כדורסל לפני שעת הכינוס ב8:45 ואילו הבנות "לקחו את הזמן" בכל זאת – "האצילות מחייבת". אכלנו ארוחת בוקר עם פנקייקים (ממש "סבל נוראי")  אלה שקיטרו הוסיפו לקטר ואלה שלא, היו הקטר שמשך את רכבת הפעילות הלאה. יצאנו לטרק קצר בהרים והגענו עד לצלחות לוין ענקיות הקבועות באזור. הנוף היה עוצר נשימה. וגם הטיפוס היה עוצר נשימה לאלה שלא רגילים ללכת יותר מעשרה צעדים....

ירדנו למטה ולאחר מכן ניגשנו לחווה ולמשתלה. הקבוצה התחלקה לשלוש קבוצות קטנות יותר שביקרו לסירוגין במתחמים השונים. בחווה ישנן חיות בית שונות כמו סוסים, חמורים, כבשים. אבל מי שגנבו את ההצגה אלו הן האלפקות. מתנשאות מה אבל בעיקר יורקות. נתנו להם לאכול. גם מכף היד.

לאחר מכן הכרנו את השטח החקלאי הבנוי בצורתה של מפת ארץ ישראל וראינו את צמחי התיבול ופירות נוספים.

קינחנו בדווש אופניים על מנת לערבל לימון נענע וקרח בבלנדר שהיה מחובר בצורה זו או אחרת לגלגל האופניים. והכנו פיתות מבצק ואפינו אותן על הטאבון.

ירדנו לאכול ארוחת צהרים נפרדנו לשלום ממדריכי המחנה ועלינו על האוטובוס הצהוב שהסיע אותנו חזרה לבית הספר. משם התפזרנו למשפחות. 

ברוכים הבאים 1

יום חמישי 9.10.14

היום החמישי – המחנה והאתגר

את היום החמישי פתחנו בנסיעה ל"מחנה קיץ" יהודי במליבו על ההרים המשקיפים על האוקיאנוס השקט. זה היה בעצם הלילה הראשון בשבוע הזה ללא ההורים המארחים וללא תקשורת עם ההורים מהארץ. התלמידים הגיעו לבית הספר מצוידים ללינה במחנה.

הגענו לשם בסביבות אחת עשרה בבוקר ומייד נענינו לאתגר. לפני התלמידים עמדו שלוש משימות. קיר טיפוס, הליכה על גשר תלוי גבוה המורכב משני חבלים לאחיזה וחבל אחד עליו הולכים, ואומגה.

התלמידים היו מאובטחים בחגורות וחבלים וטופלו על ידי מדריכים מנוסים ביותר.

התלמידים ביצעו את המשימות בהתלהבות. אלה שתפסו פיק ברכים לרגע מצאו גם את האומץ לסיים את המשימה. ואין כמו תחושה של הצלחה וניצחון הפחד.

בד בבד הסתבר כי ישנה התנגדות סמויה ולאחר מכן גלויה בקרב קומץ משתתפים אמריקאים וישראלים למחנה. הריחוק אפילו מהבית החדש לא היה פשוט עבורם.  הם התרגלו לנוחות המפנקת בקרב ביתם של המארחים. לאחר ארוחת הצהרים התבטא הדבר מצד חלק מהמשתתפים בחוסר שיתוף פעולה עם המדריכים המקומיים.

הפסקנו את הפעילות וכל קבוצה ישבה עם מדריכיה לשיחה קבוצתית. הובהר לתלמידים כי המחנה הוא עובדה מוגמרת וכי עומדת בפניהם האפשרות לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר  או " להעביר את הזמן ב"לבכות על מר גורלם". כמו כן רעננו את זיכרונם לגבי התחייבויותיהם ודרשנו את הבגרות והאחראיות שלהם.

השיחה עשתה את שלה. ואכן התלמידים חזרו לשתף פעולה ונהנו. לאלה שהיו צריכים לשמוע את "קולה של אימא" והיינו שם בשבילם כדי לתת להם את המענה הדרוש.

כשירד הלילה לאחר ארוחת הערב עלינו להר ומצב רוחם של המתקשים עלה ואף הגיע לפרץ של צחוק. הירח זרח במלוא הדרו עגול וגדול. ושם סיפרה המדריכה אגדה אינדיאנית קדומה: כיצד נוצרו הכוכבים והירח. בעזרת אותו יונק דבש הקטן שאף חיה לא ספרה אותו. והוא זה שהצליח לחורר חורים בשמיכת החושך אשר כיסה אלוהים את השמיים כעונש על יחסם של החיות ליונק הדבש הקטן.

ירדנו מההר והתכנסנו לתחרות כישרונות קצרה. התלמידים גם התנסו באימפרוביזציות בתיאטרון. ולאחר מכן עלו לבקתות לישון. בכל בקתה ישנו כארבעה עשר תלמידים. מה טוב שנת אחים גם יחד.

להזכירכם תמונות אפשר לראות גם בבלוג זה בקישור הפוסט של התמונות

יום רביעי 8.10.14

היום הרביעי – מרגישים בבית ומביטים בדינוזאורים

ביום הרביעי לאחר שהתאוששו מהלם התרבות ובעזרתם האדיבה  של חבריהם האמריקאים החלו התלמידים "להרגיש בבית"  על כל המשתמע מכך. לפרקים נאלצנו לחזור להיות "המורים" וגילינו שאין ממש הבדל בין התלמידים האמריקאים לישראלים. נדמה היה שנוכחותנו מיותרת ואפילו מפריעה. כל ניסיון ללכוד את תשומת לבם במהלך היום לווה בכמה וכמה ניסיונות עד שהואילו ה"חברים" להטות אוזן למוריהם. "כן, מה עכשיו? אתם לא רואים שאנחנו באמצע משחק? שיחה? "

הבוקר נפתח במסע אל מוזיאון הטבע (שנמצא ליד האצטדיון האולימפי של לוס אנג'לס) .

התלמידים נכנסו אל אולם הדינוזאורים ומדדו את גודלם ביחס לגודל כף ידם ורגלם. נראה שילדי צהלה כבר די מעורים בסוגי הדינוזאורים. את החוויה הם מיצו די מהר ונראה שלדור הנוכחי שלד של דינוזאור לא עושה עליו רושם אלא אם כן הדינוזאור יתעורר לחיים וירדוף אחריו ברחבי המוזיאון.

אחרי המוזיאון  יצאו התלמידים לאכול ארוחת צהרים מה"טרקס" משאיות המזון השונות הנמצאות בקרבת המוזיאון וכל תלמיד הזמין לעצמו את ארוחת הצהרים שלו.

לאחר מכן הגענו לאתר מרשים  בלוס אנג'לס, באמצע העיר נמצא פארק בורות הזפת לה-ברייאה. בעומק הקרקע יש נפט שאחד מתוצריו הוא זפת. הזפת מחלחלת דרך סדקים בקרקע ומגיעה למעלה. זפת היא דבר צמיג מאוד וכל יצור חי שדורך בה נשאר לכוד עד מותו מרעב והתייבשות. האתר התגלה כאשר רצו להפיק מהקרקע נפט וגילו מיליוני שלדים של בעלי חיים מתקופת הקרח (לפני 10,000-40,000 שנים). האתר הוא אתר ארכיאולוגי פעיל בו ארכיאולוגים ומתנדבים ממשיכים לשלוף עצמות מבורות הזפת הדבר הראשון בו מבחינים כשמגיעים למקום הוא הריח החזק של זפת. בשטח הפארק נמצאות בארות זפת פעילות ומבעבעות, וכמובן מגודרות. תלמידים צפו בסרטון שהציג את סיפור הפארק. בתוך המוזיאון היו בובות מרשימות של החיות כגון הממותה והנמר בעל הניבים הארוכות.

בתום הסיור קנו התלמידים מזכרות מהמקום.

חזרנו לבית הספר. התלמידים חזרו למארחיהם. ערב סוכות עמד בפתח, וארוחת החג הייתה מוכנה לאושפיזין שהגיעו מישראל.

אושפיזין – המארח והאורח. אכן משימה לא פשוטה עבור שני הצדדים. לתלמידים רבים אם לא לכולם זוהי ההתמודדות הראשונה בחוויה של שהיה ארוכת טווח אצל מישהו "זר" ומשפחתו ללא נוכחות ההורים שהם הגורם המתווך הקבוע. אלה שנותנים מענה מיידי בדרך כלל לכל קושי המתעורר. המתארח צריך ללמוד בעצם כיצד להתארח, איך להתנהל בסיטואציה פחות מוכרת לו. לפתח הקשבה, ולמצוא את האיזון העדין שבין מילוי צרכיו למילוי צרכי המשפחה המארחת. הבנת הקודים התרבותיים והמשפחתיים.  האורח משתדל להפריע כמה שפחות לשגרת חייו של המארח.  זהו תהליך של התקרבות הדדית. יש כאלה שקל להם יותר ויש כאלה שעדיין זקוקים לתיווך מרחוק, ליד המכוונת של ההורה. הרצון "להיות בסדר" מלחיץ לא מעט.

ומהצד השני גם על האורח יש עול כבד. הרצון האמיתי לספק את תחושת "הבית". המארח פותח את ביתו את מקדש פרטיותו למישהו זר, וחולק עמו בית ולעיתים חדר. כיצד הוא מתמודד עם המצב החדש? כיצד מתנהל המארח בין רצונותיו או הרגליו לבין רצונותיו והרגליו של האורח? ואיך הוא גורם לאורח להרגיש "בבית"? מה הוא משנה בשגרת חייו על מנת למלא את תפקיד "המארח" בצורה הטובה ביותר?

הדבר הנפלא במיזם זה שבעצם לכל תלמיד ישנה האפשרות לחוות את שני צידי המטבע. המארח הופך לאורח ואילו האורח הופך למארח. לכך נוספת הכרת התודה והרצון להעניק בית חם למי שאירח קודם לכן ולתת לו תחושה דומה כפי שחווה המארח כשהתארח.

זהו שיעור דחוס בתקשורת בינאישית לפעמים מלחיץ, לפעמים מלהיב לפעמים משקף חוזקות וחולשות ביתר שאת לפעמים הוא הצלחה מסחררת לפעמים פחות. זהו עוד שיעור בחיים ל"מאשפז" ו"למתאשפז" – אושפיזין.

יום שלישי 7.10

היום השלישי – מעבר לעתיד

נתחיל מהסוף. והסוף מסתכם בשלוש אותיות גדולות וזוהרות NBA. עכשיו משציינו את הסוף אפשר להתחיל בהתחלה.

יש ילדים ה"יודעים" למי להיוולד ויש כאלה המגדילים ראש  ו"יודעים" גם מתי להיוולד. אחד מהם הוא איל לביא חבר המשלחת שיום הולדתו נפל ב 7.9 הוא היום השלישי לשהותנו בלוס אנג'לס. יום הולדתו נפתח בחגיגיות. הוענק לו בלון הליום, עוגת יום הולדת הנושאת את שמו וכרטיס ברכה עליו כתבו חברי המשלחת ברכות לבביות. מיד לאחר מכן פתחנו ב"יומן המסע". עדכנו את התלמידים לגבי מהלך היום ולאחר מכן התבקשו התלמידים להציף תחושות ורגשות מיום האתמול. מהסבב למדנו כי התלמידים מתחילים להסתגל לשהותם בקרב חבריהם ובלוס אנג'לס עצמה ולשעון האמריקאי.

לאחר הסבב חברו הישראלים לחבריהם האמריקאים וזכו להכיר את רבני הקהילה:  מישל מיסגיה, ג'ון רוסוב והחזן דני מאסנג יליד צהלה, אשר ספרו על דרכם לרבנות ולחזנות. התלמידים שאלו את הרבנים שאלות לגבי אופי עבודתם.

ג'ון סיפר על פעילותו בשנות ה70 למען מסורבי העלייה, והתקרבותו לציונות. כמו כן סיפר על חייו בישראל כסטודנט באוניברסיטה העברית לפני מלחמת יום הכיפורים. לקהילה הנוכחית הגיע לפני 26 שנים ולפני כן שימש רב בוושינגטון הבירה ובסן פרנסיסקו. ג'ון דיבר על  הנטייה של אנשים סביבו להתייחס ל"פרסונה"  אותה הוא מייצג עד שלפעמים מרב ההתייחסות הדרת הקודש ל"רב" שוכחים כי הוא אדם רגיל עם תחביבים ועם חברים מן השורה וברגע ששומעים שהוא רב מיד מנותבת השיחה לאלוהים או דת. כן גילינו כי הוא בן דוד מדרגה שנייה של נשיאנו ראובן ריבלין.

הרבה מישל סיפרה כי גדלה בניו יורק סיטי . אביה מטהרן ואמה מארה"ב. היא גדלה בבית כנסת רפורמי וכבר בגיל 15 ידעה כי היא רוצה להיות רבה. היא אוהבת ללמוד ואוהבת ללמד.

דני סיפר כי גדל ברחוב אבנר 21 בצהלה. הוא היה זמר, שחקן ומלחין לאחר שעבר לארה"ב החל להתקרב לדת וב1995 הפך לחזן ומאז הוא משמש בתפקידו עד היום.

הרבנים ספרו כי הם אינם חווים אנטישמיות בארה"ב ואם יש זהו מיעוט זניח.

  

לאחר הפגישה עם הרבנים יצאנו לרחוב אלוורה  שהיה בעצם הרחוב הראשון בלוס אנג׳לס. כמובן שהמחשבה הראשונה שעולה על דעתך הוא רחוב טיפוסי בעיירה של המערב הפרוע עם הפאב - הסלון שתי הדלתות הנפתחות כלפי פנים וחוץ. ואת משרד השריף. טוב אז קודם כל את הרחוב הראשון בנו מתיישבים מקסיקנים. פוף התנפצה לה עוד בועה מסרט של המערב הפרוע. היום הרחוב הזה מלא בדוכנים המוכרים מוצרים מקסיקנים החל מסומבררו וכלה במסכות האבקות ואוכל מכסיקני. באמצע הרחוב שומר להפליא הבית הראשון של המשפחה שהתיישבה במקום, עם כל האביזרים של פעם. תלמידנו הנלהבים רכשו מספר פרטי מזכרת לא לפני שמלאו חידון בו הם התבקשו לענות לשאלות שהיו קשורות לתחנת כיבוי האש הראשונה בעיר. הם חקרו  מי האישה אשר בתמונה ומופיעה בלא מעט דוכנים, וגילו כי זו פרידה קאלו הציירת  דמות נערצת במכסיקו ואמנית בחסד עליון.

לאחר מכן חזרנו לבית הספר להרצאה מרגשת של אווה כץ ניצולת שואה הונגריה שספרה לתלמידים את סיפור חייה בשואה. התלמידים היו מרותקים לסיפורה המרגש. אווה ספרה על האנטישמיות בהונגריה. על חייה בפרובינציה לצד סבתה. על הגירוש של הסבתא והמחבוא שמצאה בגיל 7 בשדות התירס. על התושייה שגלתה מול חבורת צוענים שרצו לחטפה. היא ספרה על ברגן בלזן וצעדת המוות. על אובדן אמה ועל הפגישה המרגשת עם אביה בתום המלחמה.

אייל קיבל בהפתעה נוספת ליום הולדתו ממשפחתו של ג'קסון רות' מגש של עוגות מיניאטוריות שחולקו בין כל התלמידים.

לאחר מכן אספו ההורים את התלמידים וכולם התכוננו לערב המרגש. משחק הכדורסל בליגת הNBA בין הקליפרס לקבוצה היריבה מסן פרנסיסקו הwarriors .

נפגשנו כולנו בחמש בשער היכל ה Staple בית המקדש המקומי לאוהדי הכדורסל ולחגיגת ה NBA. שום דבר לא מכין אותך לאותו רגע בו אתה נכנס לאולם הענק שבמרכזו מתנוסס מתומן ענק תלוי מהתקרה ובנוי ממסכי טלוויזיה ענקיים המשדרים גם את התוצאות ובו בזמן משדרים בשידור חי את הקהל הנלהב. נכנסנו על מנת לצפות באגדות הכדורסל בגובה העיניים (זאת אומרת מלמטה) ממש ליד הפרקט. צפינו בשחקנים הגבוהים המתחממים ובמעודדות העורכות חזרות אחרונות באמצע המגרש בצד החימום של השחקנים שהרבו לקלוע לסל.  גם הזמרת שאמורה הייתה לשיר את ההמנון עשתה חזרה אחרונה.

לאחר מכן לקחו אותנו אל הפרקט עצמו. ופגשנו את ה"שחקן" - שחקן שהוא בעצם המבדר את הקהל ומחלק לו חולצות באמצע המשחק. ולאחר מכן עלינו לתמונה קבוצתית על הפרקט של הקליפרס. מיותר לציין את ההתרגשות העצומה שאחזה בכולם.

כל מה שנותר הוא לקנות אוכל שתייה ולצפות במשחק.

ועכשיו לגילוי לא נאות. כותב הבלוג לא צפה מימיו במשחק כדורסל ״במציאות״ גם לא של מכבי תל אביב. יחד עם זאת צפה בלא מעט משחקים בטלוויזיה. אי לכך הייתה זו החוויה הראשונה מעולם של משחק כדורסל חי ועוד בליגה הטובה בעולם. ״מזל של מתחילים״.

גם אם אינך פריק של כדורסל אתה לא יכול להישאר אדיש לעוצמה הגלומה בתוך ההיכל, במעורבות הקהל אשר נמצא שם פשוט כדי ליהנות ולהיראות, וממשחק הכדורסל עצמו, שנהנה מאווירה רגועה כיון שאלה המשחקים המוקדמים ועוד לא שיא העונה. כל פסק זמן מנוצל למוסיקה ולריקודים של המעודדות ושל הקהל המצולם. הקהל הצופה בעצמו משתתף בחגיגה בריקוד, בהשתטות וחיוך רחב נמתח מאוזן לאוזן.

ואז מגיע הרגע הרגע בו עומדות שתי הנבחרות על הפרקט. הקהל עומד על רגליו והזמרת הנבחרת שרה את ההמנון האמריקאי. זהו רגע מצמרר, מרגש ובלתי נשכח. זוהי אמריקה בגדולתה. מסחרית מודעת לעצמה ולהצגה שהיא נותנת וזה עובד בענק!!!

הדוגמא לתשומת הלב לפרטים הקטנים והענקת התחושה שהקהל הוא חלק בלתי נפרד מכך התנוססה לנגד עינינו כששלט אלקטרוני באנגלית קדם את פני משלחת צהלה ואחל מזל טוב ליום הולדתו של אייל. אייל לביא הילד הקטן מישראל רואה את שמו מתנוסס במקדש הכדורסל האמריקאי הענק. הנה מופיעה לה הלחלוחית בעין. לא יכול היה להיות סיכום מרגש יותר ומפעים יותר ליום הולדתו.

באותו ערב נצחו ה warriors את הקליפרס. לא ראיתי קהל המזיל דמעה ויוצא חפוי ראש. כולם יצאו עדיין עם עיניים בורקות וחיוך מאוזן לאוזן. ראינו משחק של הNBA ראינו רוח ספורטיבית במיטבה. נגענו בחלום.

חזרנו עייפים  אך מאד מאד מרוצים.

יום שני 6.10.14

היום השני – היכרות עם בית הספר

בית ספר, הוא בית ספר, הוא בית ספר אלא אם הוא מסתיים ב"הוליווד". כמו בשירו של חנוך לוין "לונדון". "לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון ....אבל בלונדון יש סרטים טובים, בלונדון יש טלוויזיה מצוינת, בלונדון אנשים יותר אדיבים" כך שללמד או ללמוד נעשה יותר נח.

בית הספר TIOH מבהיר מצוין את המושג "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". הכניסה לבית הספר אינה מעוררת רושם מיוחד ואפילו חצר המשחקים בו - לעומת המרחבים הגדולים בבית ספר צהלה - קטנה במיוחד. אבל אז עושים צעד נוסף ונכנסים למסדרונות בית הספר שחלקם שייכים לאגף חדש שנבנה לא מזמן וחיוך גדול עולה בפני המתבונן. העיצוב מאיר עיניים, משרה שקט. הכיתות מתגלות מאחורי דלתות זכוכית ומצוידות בכל האביזרים הדרושים למורה אבל ההפתעה הגדולה היא כשאתה מגלה כי הלוח הוא בעצם הקיר, הצבוע בצבע מיוחד המאפשר למורה לרשום על הקיר עצמו ולמחוק. בזוית הפה עולה החיוך של הילד הפנימי שנזכר בהוריו שאסרו עליו תמיד לקשקש על הקירות והנה פה מותר. הכיתות קטנות ומחולקות לאזורי ישיבה סביב שולחנות ואזור הקרוב יותר ללוח ולידו שטיח עליו יוכלו התלמידים לשבת קרוב למורה.

המנהלת רייצ'ל קבלה את תלמידי בית הספר בפתח היום בשערי בית הספר בחיוך ובאדיבות ואילו השומר היה מצויד בכל מה שרק אפשר כדי להגן על התלמידים. גם אם לא היה מצויד עדיף לא להתעסק אתו. בחור גדול אדיב סימפטי ומקצועי.

עם ההגעה לבית הספר כונסנו בבית הכנסת הצמוד לבית הספר. בית הכנסת מרשים הוא גבוה ביותר. מעט אפלולי עם חלונות ויטראז' המציינים את שנים עשר השבטים והסמלים המאפיינים אותם. חלון ענק בצורת מגן דוד ענק קבוע בחלקו האחורי מעל ליציע. ובחזיתו במה מרשימה ועליה ארון הקודש.

תלמידי בית הספר נכנסו אל אולם בית הכנסת. על הבמה קידם בברכה בשיר ונגינת גיטרה ארי המורה למוסיקה, ורייצ'ל קדמה בברכה את משלחת צהלה. הכנס נפתח בשירה של תלמידי כיתות ה' ו' בשיר "לעולם בעקבות השמש" בעברית וכן שירה של עופרה חזה "תפילה". לאחר מכן ברכה המנהלת את אלה החוגגים את ימי ההולדת שלהם בשבוע זה ביניהם היה לארי המורה לאמנות ואייל לביא אשר ציין לפני כולם את יום הולדתו החל ביום למחרת. נכון להיום אפילו בלוס אנג'לס שמעו על יום ההולדת שלו.

הרגע המרגש היה כאשר עלו חברי המשלחת וחבריהם לשירת ההמנון האמריקאי ומייד אחריו לשירת התקווה כאשר הם פנו כאיש אחד לכיוון הדגל האמריקאי ומייד לאחר מכן לדגל הישראלי. רגע שתמצת ברגע אחד את הקשר הייחודי בין הקהילות ובין האומה האמריקאית לישראל.

לאחר מכן נפגשו שתי הקבוצות בנפרד ל "יומן מסע" ושתפו חוויות מיום האתמול אשר רובן ככולן היו חיוביות. הרב ספרו כי היו עייפים מאד. אחד נרדם לאחר שהזמין את הארוחה במסעדה, אחר בשעת משחק. חלק התעוררו באמצע הלילה מכוח ההרגל אך גם חזרו לישון וקמו ערניים על הבוקר.

עם תום "יומן המסע" התפנו התלמידים לאכול ארוחת עשר (כן גם באמריקה אוכלים ארוחות עשר) ולאחר מכן התפצלו התלמידים לחבורות. פרויקט מקסים בבית הספר המשתף תלמידים מכל שכבות הגיל לפעילות משותפת. ילדים מכיתה א' – ו' לומדים ועובדים יחדיו. כמו בימים של לורה אינגלס מ"בית קטן בערבה"...

כל החבורות הכינו קישוטים לסוכה, הממוקמת בחצר בית הספר בין שני בתי הכנסת הישן והחדש.

עם גמר הפעילות התכנסו תלמידי ד'-ו' לתפילה בבית הכנסת עם הרַבָּה וארי המורה למוסיקה, ושלבו דברי תורה ושירה. המונח אותו למדו התלמידים היה "עמידה" בתפילה ומשמעותה. לשם כך הציגה תלמידה את עבודתה, ואף שאלה שאלות מנחות את התלמידים. היא ענתה על שאלתה בתום התשובות.  בהגיע הרגע הוצא ספר התורה מהארון. הוא עבר בין התלמידים הנרגשים ואחד התלמידים הגיש את עבודתו שסכמה את הפרשה האחרונה בספר התורה "וזאת הברכה". הוא ציין את פתיחתו האוניברסאלית של ספר בראשית וסיומו המצמצם המתרכז בעם היהודי, כאשר המילה המסיימת את הפרשה ואת ספר דברים היא "ישראל". ספר התורה הוחזר ברב כבוד לארון. התלמידים סיימו בשירה וחזרו לכיתותיהם.

לאחר מכן חולקו חברי המשלחת וחבריהם לקבוצות וקבלו טעימה משיעורים שונים המתנהלים בבית הספר. האחד היה שיעורו המופתי של לארי המורה לאמנות.  לארי למד את התלמידים טכניקה פשוטה ליצירת דמויות קומיקס והראה לתלמידים כי כל אחד יכול לצייר.

התלמידים גם הכינו שקיות לאיסוף פירות בשיעור חקלאות. "חג האסיף" הוא הזדמנות לקהילה לאסוף פרות מתוצרת של חברים שם בה המגדלים עצים בביתם ולחלק את הפרות לנזקקים.

תחנה נוספת הייתה המטבח שם הכינו התלמידים מגשים של רצועות עוף בטריאקי עם אורז וירקות בהדרכתה של מליסה. האוכל  מוגש לאחר מכן לחולי איידס.

לאחר מכן יצאו התלמידים לאכול ארוחת צהרים בפארק ראניון שיחקו משחקי כדור. התוכנית לטייל בפארק התבטלה עקב החום הכבד. וזה המקום לציין כי לוס אנג'לס סובלת כבר כשנה מבצורת וכמעט לא ירד כאן גשם השנה. נשמע מוכר...

את היום בבית הספר חתמו התלמידים בתליית הקישוטים בסוכה וכן הפעלה קצרה של המורה לתיאטרון אמיר.

עם תום היום התפזרו התלמידים לבית מארחיהם.

מחר יצאו התלמידים לרחוב הראשון בלוס אנג'לס OLVERA STREET (זה מימי המערב הפרוע). מחשבותיהם ללא ספק ינדדו לעבר משחק ה NBA בו הם צפויים לצפות מחר בתום יום הלימודים.

עד כאן להיום... המשך יבוא.

יום ראשון 5.10.14

הגענו

ביום הראשון לימדה אותנו לוס אנג'לס איך אפשר לצאת ב01:00 בלילה מישראל ולהגיע לאמריקה ב06:00 בבוקר וכל זה בתאריך אחד בלבד החמישי לאוקטובר 2014. קדמה לטיסה פרידה נרגשת של ההורים מילדיהם שהיתה הקדימון לפרידה העתידית בדרך חזרה. לחלק מההורים היתה זו הפרידה הארוכה ביותר מילדיהם מאז ומעולם ולא מעט חששות ליוו את הפרידה הזו. הבטחנו להם כי תדע כל אם עבריה שהפקידה את ילדיה בידי מורים הראויים לכך. ואז צעדנו לבדנו ללא ההורים אל עבר המקום הנחשק ביותר בשדה התעופה הדיוטי  פרי. אללי נשאר זמן מועט לקניות אם בכלל. והופ למטוס. הטיסה נמשכה כאורך הגלות וייאמר לזכותם של ילדי המשלחת שהם היו מדהימים והיוו מופת ודוגמא להתנהגות ראויה. אנחנו המורים התנפחנו מגאווה הם משלנו. מ"צהלה". נחתנו נכנסנו לארה"ב ללא בעיות מיוחדות, אבל הכלב שעמד בביקורת הגבולות התאכזב למצוא תפוח באחד התיקים במקום עצם. רינה רכזת תוכנית השותפות המתינה לנו במאור פנים באולם קבלת הפנים ואוטובוס צהוב כמו בסרטים הביא אותנו לביתם של ג'ניפר וג'פרי הוריו של קופר מארחו של דניאל הלל ושם חיכו לנו החברים הנרגשים והוריהם. את התלמידים קדמה ארוחת בוקר טעימה, ומשחקים ספורטיביים אותם ארגנו מורי TIOH. על אף העייפות תלמידנו שתפו פעולה ולאחר מכן שיחקו כדורסל וחלק אף שחו בבריכה הביתית. לאחר כשלוש שעות התפזרו האורחים והמארחים לבתיהם. המשך יבוא...