הגענו
ביום הראשון לימדה אותנו לוס אנג'לס איך אפשר לצאת ב01:00 בלילה מישראל ולהגיע לאמריקה ב06:00 בבוקר וכל זה בתאריך אחד בלבד החמישי לאוקטובר 2014. קדמה לטיסה פרידה נרגשת של ההורים מילדיהם שהיתה הקדימון לפרידה העתידית בדרך חזרה. לחלק מההורים היתה זו הפרידה הארוכה ביותר מילדיהם מאז ומעולם ולא מעט חששות ליוו את הפרידה הזו. הבטחנו להם כי תדע כל אם עבריה שהפקידה את ילדיה בידי מורים הראויים לכך. ואז צעדנו לבדנו ללא ההורים אל עבר המקום הנחשק ביותר בשדה התעופה הדיוטי פרי. אללי נשאר זמן מועט לקניות אם בכלל. והופ למטוס. הטיסה נמשכה כאורך הגלות וייאמר לזכותם של ילדי המשלחת שהם היו מדהימים והיוו מופת ודוגמא להתנהגות ראויה. אנחנו המורים התנפחנו מגאווה הם משלנו. מ"צהלה". נחתנו נכנסנו לארה"ב ללא בעיות מיוחדות, אבל הכלב שעמד בביקורת הגבולות התאכזב למצוא תפוח באחד התיקים במקום עצם. רינה רכזת תוכנית השותפות המתינה לנו במאור פנים באולם קבלת הפנים ואוטובוס צהוב כמו בסרטים הביא אותנו לביתם של ג'ניפר וג'פרי הוריו של קופר מארחו של דניאל הלל ושם חיכו לנו החברים הנרגשים והוריהם. את התלמידים קדמה ארוחת בוקר טעימה, ומשחקים ספורטיביים אותם ארגנו מורי TIOH. על אף העייפות תלמידנו שתפו פעולה ולאחר מכן שיחקו כדורסל וחלק אף שחו בבריכה הביתית. לאחר כשלוש שעות התפזרו האורחים והמארחים לבתיהם. המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה